פסק-דין בתיק ת"ק 4782-12-11

1.         שלוש הן טענותיה העיקריות של התובעת: הטענה הראשונה היא, שלמרות שהעבירה המנוי על שמה, עדיין מופיע שמו של גרושה מר פיכמן חיים (להלן:"חיים") על החשבון והטענה השנייה היא, שהנתבעת לא ניתקה את הקו, לאחר שנגנב - למרות ההודעה שהעבירה התובעת על פי יפוי כח שהיה לה וטענה שלישית היא, שהנתבעת גבתה שלא כדין מדי חודש סך של 16.32 ש"ח עבור קו ששייך לאמה.

            בשל טענות אלו, מבקשת התובעת לחייב הנתבעת להשיב לה את הסכומים שנגבו ממנה שלא כדין - סכום של 3,500 ש"ח או לפי שיקול דעת בית המשפט.

            להצדקת תביעה זו, מעלה התובעת - בין היתר - הטענות הבאות:

            א.         א)         התובעת הינה לקוחה של הנתבעת שנים רבות והיא שילמה כל החשבונות, למרות שאלה הגיעו ע"ש חיים שכן לתובעת היה יפוי כח מול הנתבעת.

                                    ביום 13.4.10 התגרשה התובעת מחיים והעבירה את כל החשבונות על שמה - למרות שחיים מופיע עדיין כבעל החשבון.

                        ב)         בתאריך 13.2.10 נגנב הפלאפון והיות וכבר היה לתובעת קו טלפון נוסף, התקשרה היא אל הנתבעת וביקשה לבטל הקו הקודם, משום שלא היה בשימוש וכתשובה נאמר לה, שרק חיים יכול לבטל את הקו - למרות שהיה לה יפוי כח.

                                    בעקבות שיחה זו, התקשר חיים ביום 20.2.10 וביקש לבטל את הקו ולמרות זאת המשיכה התובעת לקבל חשבונות על שמו של חיים. עוד התברר לתובעת, שהקו הקודם לא בוטל אלא הושהה והיא ממשיכה לשלם דמי מנוי - ללא שימוש.

                        ג)          בעת שהתובעת גילתה, שהיא משלמת עבור קו שאינו בשימוש, היא גם גילתה שהיא משלמת עבור קו של אמה ומתברר שהנתבעת צרפה קו זה לחבילת גלישה באינטרנט בשווי של 16.32 ש"ח לחודש בעוד שאימה אינה משתמשת כלל באינטרנט.

                        ד)         לאור האמור לעיל, פנתה התובעת אל הנתבעת וביקשה להשיב לה את הכספים שנגבו במשך שנתיים, אך הנתבעת לא נענתה ואף נאמר לה שהיה עליה לבדוק החשבוניות ובסופו של יום הציעה הנתבעת פיצוי עבור 3 חודשים. התובעת סירבה לקבל ההצעה וביקשה את מלוא ההחזר.

2.         הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך, המשתרע על פני 6 עמודים, בו ביקשה לדחות את תביעת התובעת ולהצדקת בקשה זו, העלתה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:

            א.         א)         במועדים הרלוונטיים לתביעה, לא הייתה התובעת בעלת הזכויות במנויים הנזכרים על ידה ולכן טענה הנתבעת לחוסר יריבות משפטית ובמיוחד נעדרת יריבות בכל הקשור לקו של אמה ואין התובעת צד להליך זה.

                        ב)         התובעת ביקשה, אמנם, להעביר הקו על שמה, אך לצורך העברת הקו נדרשה התובעת וגם בעל המנוי לחתום על טופס העברת כל אחד מהמנויים. התובעת חתמה על העברת הבעלות רק עבור קו, שאינו בין הקווים הנטענים על ידי התובעת בתביעה זו ולא חתמה על טופס זהה עבור המנוי שנגנב ובעצם, לא נמצא אצל הנתבעת רישום כלשהו, שהתובעת או חיים ביקשו להעביר הקו שנגנב ורק ביום 2.10.11 עודכנה התובעת.

                                    אי מילוי הטופס, בשל ביטול הקו שנגנב, מלמד, שלא הייתה כוונה להעביר את המנוי.

                        ג)          לטענת הנתבעת, על אי ניתוק המנוי שנגנב, משיבה הנתבעת, שקיים הבדל מהותי בין לנתק ובין השהייה, רוצה לומר, בעת שמתבקש ניתוק - חדל בעל המנוי להיות בעל הזכות למספר של הקו והמספר חוזר למאגר וניתן למכרו ללקוח אחר, בעוד שהשהייה - מאשפרת ללקוח להשיב את המנוי אליו.

                                    במקרים של גניבה או אובדן, אין סיבה לנתק המנוי, אלא ניתן להשהותו ובאופן כזה, ניתנת ללקוח האפשרות להחזיר המנוי לחיים.

3.         הנתבעת מסבירה בכתב ההגנה את השיקולים הנשקלים על ידי הלקוח - אם לנתק או להשהות קו מסוים ומסבירה את ההבדל ביניהם, אך מה לשיקולים אלה, כאשר לקוח מבקש לנתק ולא להשהות - לפי שיקוליו הוא?

            לכן, השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, האם נתנה התובעת הוראה בכתב לבטל את המנוי שנגנב או האם ביקשה רק להשהותו.

            לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות, כולל עדויות הצדדים בבית המשפט, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות - זאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         הנתבעת טענה, שמעולם לא נתקבלה אצלה בקשה לניתוק הקו והתובעת לא סתרה טענה זו, שכן היא לא צרפה לכתב התביעה וגם לא הגישה לבית המשפט העתק בקשה כלשהי, המוכיח שבזמן כלשהו היא שלחה הודעה לנתבעת לנתק את הקו הגנוב.